כמו שנאמר כאן בעבר – אין על Ocean.
בכל זאת, הביקור האחרון היה קצת צולע:
לאחר ויכוח קצר של 30 שניות ביבס נכנע והוחלט שהולכים ל-Ocean. מכיוון ש-REL החליט לבגוד בנו, לא נותרו מתנגדים.
כמו תמיד, התקבלנו ע"י המארחת תוך שניות, אך המסעדה הייתה מפוצצת והוצע לנו לשבת על הבר.
נראה לכם???
הפרצופים החמוצים שלנו הובנו, וקיבלנו הבטחה לעבור לשולחן תוך 5 דקות. כמו שאני תמיד אומר לילדי: "הבטחות צריך לקיים". תכף נחזור לזה...
לאחר הריטואל הקבוע: “יש לכם סיבוס?”, “לא אבל יש לנו הסכם", “אתם בטוחים?”, “כן, תבדקי שוב", “טוב אמרו לי שזה בסדר, אבל תשלחו פקס", “כבר שלחנו 2”... “ואנחנו גם מקבלים קינוחים...", וכו' וכו'... נלקחו ההזמנות.
כעבור 8 דקות הגיעו הראשונות. אנחנו עדיין על הבר. זו אולי ההזדמנות להציע למי לשלא רוצה לראות איך מכינים את האוכל והשתייה להימנע מהמיקום. לי הספיק רק לראות את הברמן מוזג את האייס-תה ממכלי הפלסטיק העתיקים (סבון כלים?). לדברי ברז, התה היה מG@!ל.
כאשר עמיתי סיימו את הראשונות, הופיעה לפתע המלצרית והודיעה שהתפנה שולחן. אני עוד לא סיימתי אבל ננטשתי ע"י ה-so-called חברים לעבודה שלי. אבל אפשר להבין את זה – סוף סוף התפנה השולחן הנכסף. תודה שקיימתם את ההבטחה. טוב, כמעט.
לאחר 10 דקות בשולחן הופיעו העיקריות. אני קיבלתי אחרון – אל תנסו להתחכם ולהחליף את הפירה באורז.
...גם את הקינוח קיבלתי אחרון...
לבסוף, על מנת לקלקל לגמרי את הרושם הטוב שהצטבר אצלנו, הוחלט לחייב אותנו בסכום לא סביר בכרטיס האשראי. חשבתם שהייטקיסטים רעבים לא בודקים את החשבון? בניסיון השלישי, המלצרית הצליחה גם לבטל את החיוב המופרך, וגם להביא לנו קבלות על הפעולה.
עדיין לא מצדיק חרם, אבל בהחלט מעצבן.
