Eatter


    יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

    מסעותינו בהרצליה (או איך בסוף שוב הגענו לזוזברה)

    אחרי צום ואחרי שנכנסו לאופוריה קלה בעקבות פרסום הכתבה בדה-מרקר חיפשנו מקום לחגוג.
    התכנון המקורי היה ג'ויה, מהמקומות האהובים עלינו ובדר"כ לכל אחד מאיתנו יש כמה מנות אהובות כך שלפחות הסכמה היתה. אבל הטעות התחילה בזה שיצאנו בשעה 12:30... למעשה השעה העמוסה ביותר במסעדות האזור והסיכוי למצוא מקום שואף לאפס.

    הגענו לג'ויה, המארחת נתנה הערכה של 30 דקות המתנה - טוב, תודה. הלאה, אולי ננסה שוב את טפאו, שנמצא אצלנו בחרם ארוך, ממש ליד. ניגשנו לטפאו, עיינו בתפריט - אין שינוי במחירים - אין שינוי בחרם. זוזוברה? זוזוברה.
    מגיעים לזוזוברה, התור מתחיל במדרכה! מה קורה היום?! קפיצה זריזה למוזס... גם שם כמובן מלא. חזרה לתור בזוזוברה.

    אחרי בערך 10 דקות המתנה כבר התיישבנו במקום. אין סדר למנות - אין סדר לאנשים. כל אחד עם המנה שלו (אני עם צ'אפצ'ה). מרוצים, זריז. כל כך זריז שהחלטנו על טיול קל: ארטיק בyellow.

    2 תגובות:

    1. ומה לגבי הרעש והלחץ בזוזוברה?
      המנות אכן טעימות אך המקום סובל מכשל אקוסטי חמור ביותר

      ג'ירף לוקח

      השבמחק
    2. אי אפשר להגיד שהם לא השתפרו בזה. פעם היה שם רעש של מסגריה מהמטבח. אבל אני מסכים שהרעש שם בהחלט בעייתי.

      שורה תחתונה - אל תשכח שמדובר פה במפעל האבסה...

      השבמחק