גי'רף הרצליה

לפנק לפנק לפנק!

אז חיכנו 45 דקות לאוכל, לזה אנחנו כבר רגילים אבל היה שווה כל דקה.
ג'ירף בניגוד למקומות אחרים מכיר בחולשותיו ויודע לפצות כאשר צריך.
לפתיחה קיבלנו מנה ראשונה על חשבון הבית ולסיום המארחת הבטיחה סוף נעים.
למרות שחלק מאיתנו התאכזבו שקיבלנו בסוף קינוח לפיצוי, היה שווה את השעה ורבע שהיינו שם.

לפנק לפנק לפנק!

4 אנשים:
2 חריפות
1 קיסרית
1 פיליפינית

דלנו הרצליה

הרבה זמן לא ביקרנו פה וחבל. ההי לייט של המקום הם הסנדביצים להרכבה עצמית עם תוספות כמו רוסטביף או מיטבולס, כמו כן יש מגוון ארוחות כמו פסטות וסלטים. המחירים הם סבירים וזה בדיוק המקום לבוא את אתם לא מתים מרעב ורוצים לשלם פחות מ 40 ש"ח. מאד חשוב לזכור לא לבוא בשעות העומס כי התור בלתי נסבל והבלגן חוגג.
2 אנשים:
2 סנדביץ רוסטביף 29 ש"ח.

ארוחת בוקר במוסקט, אודים

מאז תקופת עבודתי בפולג לפני מספר שנים אני שומר מקום מיוחד לבית הקפה מוסקט במושב אודים. המקום משולב עם חנות אך בית הקפה ההומה בדר"כ באמהות טריות הוא גולת הכותרת (הרי בשביל זה יש ביקורת).

תפריט האוכל מגוון מאד וגם אם לא מגיעים לארוחת בוקר, יש מספיק מנות אחרות לבחור מתוכן. אני ממליץ על מנות הקדרה, לפחות בפעם הקודמת שאכלתי שם המנה היתה מאד מוצלחת. תפריט הבוקר מסתיים ב-12:58 (הומור פנימי, מי שמבין - מבין) וכולל מוזלי אישי, לחם שנאפה במקום, מגוון ממרחים, סלט אישי טרי, 2 ביצים לבחירה ושתיה קלה וגם חמה. המחיר לזוג 86 ש"ח.

לטעמי, הארוחה מעולה. הלחם הטרי שנאפה במקום ושלל הקונפיטורות, גבינות ושאר ממרחים מהווים פתיחה מוצלחת לקראת ההמתנה למנה הראשית. המוזלי האישי הוא גם מעדן פשוט, אך טעים. למנה העיקרית, ביצים לבחירתכם, אפשר להוסיף 2 תוספות וסלט אישי שמגיע יחדיו. ארוחת בוקר כפרית - יאמי.

לסיכום, מומלץ מאד למי שגם ככה מבקר באזור לקניות באיקאה. ותגידו ש"הייטקיסטים רעבים" שלחו אתכם - זה לא יעזור לכם בכלום אבל לפחות אנחנו נקבל איזו מילה טובה :-)

Yellow הרצליה

Yellow הוא המקום שלנו לארטיקים, אפשר כמובן לקנות שם עוד מלא שטויות אבל אנחנו באים לארטיקים.
אין עסקיות, אין מלצרים אין מארחת אבל יש ארטיקים וגם קרטיבים וקסטות.
3 אנשים:
1 ענבים
1 דובדבן
1 קסטה

בר גוריון

יש מקום חדש בהרצליה אז כבר יש סיבה למסיבה. לא ממש זכור לי מה היה שם קודם אבל כנראה שזה לא משנה.
ממש מול מקס ברנר ופראג הקטנה נפתח סניף של בר גוריון.

מזג אוויר נעים לתקופה גרם לנו לשבת בחוץ. המקום דיי מלא אבל יש מקומות פנויים. סרקנו את התפריט זריז וישר קופץ הסכום הנמוך של העסקיות. יש מצב לצאת עם ארוחה בפחות מ-50 ש"ח! נראה גם שהצוות כל כך מעוניין להצליח שכולם מחייכים וקופצים לעזור.

האוכל - מנות ראשונות קצת מאכזבות. חבל שהמרק עדיין לא בעונה כי כנראה הוא היה משפר את החוויה. המנות שהזמנו נראו טוב וכך גם הטעם. שתי מנות חזה עוף ומנת ניוקי היו מוצלחות, לא צריך יותר. בעצם, יש יותר... יש גזוז! לא יודע למה, אבל המשקה הפשוט הזה קונה אותי. זאת ועוד, השרות היה כל כך מתוקתק שסיימנו לאכול ממש מהר. להזכירכם, אנחנו לפעמים מחפשים לשרוף זמן ;-)

הדבר היחיד שהציק ואפילו ביאס היה בתשלום. נכון, מחיר הארוחה היה 37 ש"ח לסועד אך טיפ אי אפשר להשאיר באשראי. לך תמצא עכשיו כסף קטן... מצאנו, שילמנו. אנחנו עוד נחזור.

אווזי הרצליה

לאחר התלבטות קצרה, ומחוסר אופציות נוספות הכרענו לנסות את אווזי.
ערן וadlerosh וויתרו על הסושי וביבס שהיה מבואס אחרי ששמע שלמישהו אחר בחברה יש מגבר יותר טוב משלו הצטרף אף הוא.
לאחר דיון קצר עם המלצרים קיבלנו את "העיסקית" שכוללת:

סלטים חופשי (כולל חומוס) + פלאפל + ציפס + שתיה (לימונדה)
שיפוד (פרגית, כבד...) או שווארמה בצלחת
קפה או תה + בקלאווה.

סה"כ 43 ש"ח לאדם לפני טיפ. האוכל טוב יחסית לזאנר ובשפע.

בא לי קוסקוס

דבר ראשון, שם גאוני ופשוט, אני מציע ברוח הדברים לג'אפניקה לשנות את השם ל - "בא לי כאב בטן".
המקום מציע מספר סוגים של קוסקוס (לבן, מלא, צהוב) עם תוספות שונות כמו ירקות, בשר וכו'.
מקום פשוט טעים וזול, המחיר לא עובר את ה 30 ש"ח ולא תצאו רעבים משם.
בינתיים רק אלו שעובדים בת"א (או בבית במקום לנסוע להרצליה) יכולים להינות ממנו וחבל.
2 אנשים
2 קוסקוס מרקש
1 שתיה
56 ש"ח

ג'אפניקה

כמעט כל חג מביא איתו את חול המועד. כל בעל מסעדה מביא כל חול מועד את המנטרה למה אין יותר עסקיות בתקופה זו.

הכל התחיל מזה שערן רצה סושי. בגלל שRunning Sushi עדיין בוטו אצל adlerosh אז התפשרנו על ג'אפניקה. ezbz הגיב בפרצוף גועל אבל החלטנו לתת למקום הזדמנות. גם ככה אין הרבה אפשרויות סבירות לסושי בהרצליה פיתוח.

המקום חצי ריק, התיישבנו במהרה ובאותה מהירות הודיעו לנו שאין עסקית השבוע. ביקשנו לשאול את המנהל ואולי לשמוע הסבר או לקבל הקלה על הגזרה (לא גזרה כזאת רעה כי גם ככה העסקיות של ג'אפניקה לא מועילות). עוברים להם 10 דקות, מופיע מלצר שבא לקחת הזמנה - שוב ביקשנו לשמוע מהמנהל איזו תשובה. עברו עוד 10 דקות... המנהל הנכבד הסכים להזיז את עיסוקיו (רק הוא ואלוהים יודעים מה הם עיסוקיו). תשובה כל כך לקונית וכל כך אנטיפטית מזמן לא שמענו אבל רק לסיכום ההסבר - ההחלטה היא רשתית וזהו.

כמו שכבר אמרתי, העסקיות הן לא ממש יתרון אז בחרנו מנות סושי מהתפריט הרגיל. 5 קומבינציות, כמה זמן זה אמור לקחת? גם הניחוש הכי פרוע לא יוביל אותכם ל-40 דקות המתנה לסושי (!!!). מעולם לא היינו קרובים יותר לקום וללכת אבל הרי החלטנו לתת הזדמנות. בירור קל עם המלצר: "עוד כמה שניות" (מעניין באיזו יחידת זמן עובדים במקום).

קיבלנו רק 4 קומבינציות, הבאה כבר בדרך... בנתיים אוכלים את מה שיש והאמת - סובלים. הסושי ממש לא טוב. עוברים להם עוד 15 דקות והקומבינציה האחרונה ממענת להופיע. אחרי שכבר רוב הסושי נאכל בשולחן המנה הופיעה והוחזרה כי כבר עדיף שלא היתה מופיעה בכלל. החשבון גם לקח ארוכות להופיע, כמובן עם טעויות, עוד זמן לתקן, עוד זמן לחייב...

פשוט נורא, כמה עצבים אפשר לקבל ממסעדה שמחשיבה את עצמה כאופנתית. אוי, כמה שאני שונא אותם עכשיו.

השופטים

אני פשוט אוהב את המקום הזה. אין כמעט מה להוסיף.

טוב, אז יש איזה כמה דברים להוסיף. המקום נראה ומרגיש כמו פאב שכונתי, אני מעדיף את הישיבה בחוץ, על המדרכה, מאשר בשולחנות בפנים. הבירות מהחבית מוגשות בצורה שכונתית: כל כוס פנויה ולא משנה מה כתוב עליה או מה הזמנת. אבל למי זה באמת משנה אם רשום גינס והוא יודע שהוא הזמין סטלה?!

תפריט האוכל מגוון ודיי מוצלח, בדר"כ אני בוחר בטוסטים השונים אך הפעם גנבתי מספר טעימות ממנת הנקניקיות וגיליתי שאף היא מוצלחת. כמובן שלא צריך לצפות לרמה של מסעדה אך לפאב כמו השופטים, האוכל שומר על רמה מכובדת ביותר.

אבן גבירול, פינת השופטים. למי שאוהב להתחכך בסלבריטאים בשקל, המקום משמש להם מקום מפגש לעיתים תכופות (ויסלח לי מוני מושונוב, אתה לא מהם). למי שאוהב פאב פשוט שאפשר לשוחח עם החברים - מקום מצוין.