מוזס, הרצליה

פעם בכמה זמן אנחנו מדחיקים את הזכרונות מתופעות הלואי של מוזס וחוזרים לביקור.
שום דבר לא השתנה וזה לטובה, לפחות לא העלו את המחירים.
משום מה המלצרית טרחה לספר לנו על האופציות למנה ראשונה שהם סלט בלבד לדיל הבסיסי כך שאין לנו הרבה ברירה.
כבר הינו מוכנים למכת סוכר של הסלט ופה הפתיעו אותנו. נגמר הסוכר במטבח אבל הלימונים היו במבצע.

הרגו אותנו עם הלימון בסלט אבל לא נישברנו אנחנו פה בשביל ההמבורגר.
לסיום היה טעים אבל עכשיו שההמבורגר מתחיל לעלות מתחילות המחשבות -למה?

3 אנשים
3 ארט בורגר

המייסדים, זכרון יעקב

טיול שבת ארוך שהתחיל בצפון גרר כמובן רעב עז בדרכנו חזרה למרכז. אחרי בירורים והצעות, החלטנו לעצור בזכרון יעקב ולבחור מהמגוון שקיים במדרחוב. למרות השעה שצפויה להיות עמוסה, המדרחוב לא היה עמוס מדיי והמקומות נראו גדושים אך עם מספר מקומות ישיבה פנויים.

התחלנו דווקא בפיצ'וטו, התפריט נראה מבטיח והמקום היה עם מספר שולחנות ריקים. אחרי המתנה של מספר דקות בכניסה רק כדי לנסות לברר על מקום ישיבה קיבלנו את ההמלצה של בעל המקום שעדיף ללכת כי השירות כרגע יכול להגיע ל-3 שעות המתנה. הוא גם הגדיל לעשות בכך שהצביע על שולחנות, שבהם נראו אנשים זועפים, והסביר "בגאווה" שאלו מחכים כבר 20 דקות ואפילו הזמנה לא לקחו מהם! אחרי המלצה כזאת חמה - פנינו ליציאה וחיפשנו מקום אחר.

בהמשך המדרחוב מצאנו את המייסדים. בית קפה - מסעדה ברחוב צדדי היוצא מהמדרחוב. ישיבה בפנים או על שפת הרחוב. באזור נחמד שלא גדוש ביותר מדיי אנשים. הזמנו המבורגר וסנדוויץ' רוסטביף - שניהם היו מוצלחים. המחירים נמוכים מאד לאזור שמושך משפחות ותיירים. אין תלונות.

כקינוח, המשכנו במדרחוב אל הגלידריה הממוקמת בסוף המדרחוב (או בתחילתו). מלאה באנשים, משפחות וילדים צורחים אבל כל זה לא הצליח לקלקל סיום מוצלח לעצירה קצרה בזכרון יעקב.

בלאק Black, סינמה סיטי

אחרי סיור מעניין שהעברנו בהדגמה של רכבים חשמליים לבית Better Place, החלטנו כבר לקפוץ לסינמה סיטי לארוחת צהריים. האופציה של בלאק נראת כאופציה היחידה הסבירה במתחם לארוחת צהריים אופיינית להייטקיסטים.

יש מספיק מקום, אין תאורה ואין עסקיות. פתיחה צולעת. כל אחד הזמין, המנות לא זולות כך שרק עבור המבורגר (בלי תוספת ובלי שתיה) תקבלו חשבון של 50 ש"ח. ההמבורגר טעים, הלחמניה נוראית. נוראית כמו לאכול לחמניה יבשה.

עם קבלת החשבון חילקנו את סכום הארוחה לכרטיסים ורשמנו כמו שאנחנו רגילים מה החיוב לכל כרטיס, בחזור החשבון לחתום, גילינו שהחיובים היו שונים ממה שרשמנו כי אין טיפ בכרטיס... לא יכלתם להודיע?

לסיכום החוויה, לא נראה שנבקר במקום שוב משלל סיבות אבל העיקרית שבהם - המקום פשוט לא שווה.

אוליב Olive, הרצליה

כבר בנסיעה היום בבוקר התחלנו לעבור על מסעדות בת"א עם ספר המשלוחים החדש שנשלח לבתים. מרפרוף קל עלינו על מסעדת אוליב ואור העניין שכבר הרבה זמן לא ניסינו מקומות חדשים באזור - הוחלט לנסות את הסניף ההרצלייני.

ממש מתחת למשרדנו, צמודה לגוטה ממוקמת המסעדה. השלט מציין סנדוויצים ופסטה אבל אפשר למצוא במקום עוד כמה רעיונות לאוכל (לא צריך להתפרע, הכוונה לסלטים או ארוחות בוקר).קראנו זריז את התפריט אך בזמן ההזמנה גילינו על מנת היום: חזה עוף בצ'ימיצ'ורי עם אורז או פירה וסלט קל בצד. השתיה היא גזוז במילוי חוזר. כיוון שמנת היום נשמעה הכי מפתה משאר התפריט, הזמנו אותה.

שיטת ההזמנה והישיבה היא לפי מספרים שתקבלו בזמן ההזמנה, קצת כמו ארקפה. נוח אם מתחשבים בסוג המנות.
המנות עצמן הגיעו מהר מאד. המנה עצמה נראית נחמד אבל לא ממש מוצלחת. במחיר כזה עדיף כבר ללכת לבר גוריון. בשביל סנדוויצים - יש את דלאנו.

לא היינו ממהרים לחזור למקום, אבל רק לשם הגיוון. המקום נכנס לרשימה.

הדסון בראסרי, רמת החי"ל

אחרי תקופה ארוכה מאז הביקור האחרון ואפילו אחרי שכתבו עבורנו אורחים, חזרתי שוב אל מסעדת הבשרים המוצלחת.
כיוון שלא היינו הזוג הכי רעב אז החלטנו לחלוק במנות. לקח לנו המון זמן להחליט על מנה מתאימה עבורנו, וכשאני אומר המון זה כמעט 20 דקות שבהם עברנו על כל מנה ולקחנו המלצות מהמלצר עד שלבסוף הוחלט על מנת פתיחה של רול סינטה בשר וספריבס לעיקרית.

אין כמעט מה לומר על המנות מלבד מוצלחות. המנות בהחלט מספיקות לבן אדם אחד אם באים רעבים. מה שיותר חשוב הוא היחס וההסברים שקיבלנו מהמלצר, שהיו מעולים. להחליט עם המלצר בדר"כ יוצר תחושה שרק רוצים לדחוף לך מנה יקרה אבל היינו מרוצים מההחלטה. דבר יותר מדהים: בסוף המשמרת של אותו מלצר מדובר, עבר הנ"ל אצל השולחנות אותם שירת ונפרד לשלום. אווירה טובה - זה כל מה שצריך.

בסוף הארוחה עוד הוספנו עוגת גבינה (לקינוח תמיד יש מקום), שגם היא היתה מוצלחת כמו כל הארוחה. סה"כ החשבון עמד על 220 ש"ח - סביר בהחלט לארוחת ערב בשרית. בחשבון בטעות חוייבנו על 420 ש"ח אבל המלצרים שמו לב יחד איתנו והתקלה נפתרה בכמה דקות.

ZUPPA תל אביב

אני לא האמנתי שהמקום הזה ישרוד כבר שנתיים לפחות, אז החלטתנו לנסות אותו לאחר הפסקה ארוכה.
הקונספט פשוט וקולע בול לערב חורפי - רק מרק.
יש סוגים מתחלפים של מרקים והאמת כולם נראים טוב.
לקחנו גולש עם פלפלים ותירס פלפלים ומנגולד, שניהם היו טובים אבל הגולש מנצח.
החיסרון הוא שזה קצת יקר, בשביל חצי ליטר שזה קופסה די קטנה משלמים בין 28 ל -35 ומזה לא יוצאים שבעים.
בשביל ליטר המחיר הוא 45 - 58 וזה האמת כבר מוגזם בשביל מרק בלבד.
אז אם אתם לא ממש רעבים זה בחורף זה אופציה נחמדה אבל אם אתם רעבים עדיף כבר ללכת למקום אחר.
עוד בונוס זה שיש כרטיסיה של מרק עשירי חינם למתמידים.

מקס ברנר הרצליה

אתחיל בברכה: ברוכים הבאים למועדון פחות מ 40 ש"ח!!!.
העיסקית החדשה של מקס ברנר פונה לכל עובדי ההייטק בהרצליה שמאסו לשלם הרבה על אוכל.
יש תחושה של מלחמה בבר גוריון השכן שמציע עסקיות באותן מחירים ואנחנו רק נהנים.
אני לקחתי את הסלופי ג'ו שהיה נחמד מאד וגם השניצל של bivas נראה לא רע (אני אקח לי כזה בפעם הבאה).
יש גם מלצרית שתפקידה הוא לנסות לשכנע אותנו לקנות שוקלדים בהנחה וכדי שנקשיב לה היא מחלקת דוגמיות בחינם.
כפי שהבנתם הלכנו על הדוגמיות בחינם אבל ניסנו להיראות מתענינים.
אז בקיצור כל הכבוד למקס ברנר!!!

4 אנשים
2 סלופי ג'ו
2 שניצל
10 כדורי שוקולד חינם

שמש, כמה שמש

מצאנו את עצמנו באבא הילל ברמת גן, גשום וקר ואנחנו מחפשים איפה לאכול חומוס, חמישה הייטקיסטים מהרצליה משוטטים חסרי אונים בטריטוריה לא מוכרת ומחפשים מקום לנגב חומוס. בסוף הגענו לשמש, מקום ששמו הולך לפניו כבר שנים רבות. סבבה אני זורם, נבדוק אם השווארמה אכן אגדית או שזה סתם עוד אבו חסן מקומי.
י
התפריט מגיע והלסת שלי נופלת, 52 שקל לעיסקית, 56 שקל לשווארמה עם "כל התוספות". בטח שווארמה גורמה אני אומר לעצמי. אני מזמין שווארמה עם מג'דרה וסלט, בדיוק כמו באבו חסן, דבק במטרה להוציא מפה פוסט שינציח את ההבדלים בין השווארמה של רמת גן לזו של הרצליה. ערימת הסלטים מגיעה ואני מגלה שצלחת חומוס קטנה זה עוד 6 שקל ויחד עם השתייה זה כבר כמעט 70 ש"ח. יפה לה לשווארמה של שמש. הלאפות זורמות חופשי בינתיים ואני מייצר לי סנדביצ'ונים של סחוג ועמבה (יאק) כי אין מה לנגב (חשבתי שחומוס זה בילט אין במקומות האלה). אחרי רבע שעה אני כבר מסתער על הצלחת. להפתעתי אין שום דבר אגדי בשווארמה, אותו הטעם בזמן האוכל ואותה העייפות אחרי.

בתור אחד שגדל על ברכי השווארמות של אגריפס בירושלים אני חייב להגיד שלא עשו עלי רושם שם בשמש, יקר ולא ממש אגדי.