מצאנו את עצמנו באבא הילל ברמת גן, גשום וקר ואנחנו מחפשים איפה לאכול חומוס, חמישה הייטקיסטים מהרצליה משוטטים חסרי אונים בטריטוריה לא מוכרת ומחפשים מקום לנגב חומוס. בסוף הגענו לשמש, מקום ששמו הולך לפניו כבר שנים רבות. סבבה אני זורם, נבדוק אם השווארמה אכן אגדית או שזה סתם עוד אבו חסן מקומי.
י
התפריט מגיע והלסת שלי נופלת, 52 שקל לעיסקית, 56 שקל לשווארמה עם "כל התוספות". בטח שווארמה גורמה אני אומר לעצמי. אני מזמין שווארמה עם מג'דרה וסלט, בדיוק כמו באבו חסן, דבק במטרה להוציא מפה פוסט שינציח את ההבדלים בין השווארמה של רמת גן לזו של הרצליה. ערימת הסלטים מגיעה ואני מגלה שצלחת חומוס קטנה זה עוד 6 שקל ויחד עם השתייה זה כבר כמעט 70 ש"ח. יפה לה לשווארמה של שמש. הלאפות זורמות חופשי בינתיים ואני מייצר לי סנדביצ'ונים של סחוג ועמבה (יאק) כי אין מה לנגב (חשבתי שחומוס זה בילט אין במקומות האלה). אחרי רבע שעה אני כבר מסתער על הצלחת. להפתעתי אין שום דבר אגדי בשווארמה, אותו הטעם בזמן האוכל ואותה העייפות אחרי.
בתור אחד שגדל על ברכי השווארמות של אגריפס בירושלים אני חייב להגיד שלא עשו עלי רושם שם בשמש, יקר ולא ממש אגדי.
י
התפריט מגיע והלסת שלי נופלת, 52 שקל לעיסקית, 56 שקל לשווארמה עם "כל התוספות". בטח שווארמה גורמה אני אומר לעצמי. אני מזמין שווארמה עם מג'דרה וסלט, בדיוק כמו באבו חסן, דבק במטרה להוציא מפה פוסט שינציח את ההבדלים בין השווארמה של רמת גן לזו של הרצליה. ערימת הסלטים מגיעה ואני מגלה שצלחת חומוס קטנה זה עוד 6 שקל ויחד עם השתייה זה כבר כמעט 70 ש"ח. יפה לה לשווארמה של שמש. הלאפות זורמות חופשי בינתיים ואני מייצר לי סנדביצ'ונים של סחוג ועמבה (יאק) כי אין מה לנגב (חשבתי שחומוס זה בילט אין במקומות האלה). אחרי רבע שעה אני כבר מסתער על הצלחת. להפתעתי אין שום דבר אגדי בשווארמה, אותו הטעם בזמן האוכל ואותה העייפות אחרי.
בתור אחד שגדל על ברכי השווארמות של אגריפס בירושלים אני חייב להגיד שלא עשו עלי רושם שם בשמש, יקר ולא ממש אגדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה